קשר בין רמות הסוכר בדם להזדקנות המוח

שליטה ברמות הסוכר בדם מאטה את הזדקנות המוח, כך עולה ממחקר בינלאומי חדש בהובלת אוניברסיטת בן-גוריון בנגב, שפורסם בראשית החודש בכתב העת The American Journal of Clinical Nutrition.

המחקר, שנערך במסגרת ניסוי DIRECT PLUS, כלל כ-300 משתתפים והוא אחד המחקרים הארוכים והגדולים ביותר שנערכו עד כה בתחום הדימות המוחי.

ניוון מוח הקשור לגיל, אובדן הדרגתי של נוירונים והתכווצות רקמת המוח, הם חלק טבעי מהליך ההזדקנות. תהליך זה יכול להוביל לירידה קוגניטיבית ולבעיות נוירולוגיות אחרות.

המחקר, שנערך על ידי הדוקטורנטית דפנה פכטר ובהובלת פרופ' איריס שי, מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, בשיתוף צוותים בינלאומיים של מומחי מוח, בחן התערבות תזונתית במשך 18 חודשים ואת אופן השפעתה על בריאות המוח.

גיל המוח, כפי שהוערך על ידי מדידות MRI של אזור ההיפוקמפוס במוח, החדרים הצדדיים ואזורים נוספים, משקף את ההזדקנות הביולוגית של המוח, שיכולה להיות שונה מהגיל הכרונולוגי של האדם.

במסגרת המחקר חולקו המשתתפים לשלוש קבוצות על פי הרכב תזונה ונערכו מדידות MRI מוח שנלקחו לפני הניסוי ולאחריו.

נבחנו במחקר ההשפעות של תזונה ים תיכונית ותזונה ים תיכונית ירוקה על בריאות המוח ושליטה גליקמית.

החוקרים השתמשו בתפוסה של אזורי מוח ספציפיים כמדד המשמש להערכת גיל המוח ולניבוי סיכון לדמנציה עתידי. הם ציינו כי חלק מהמשתתפים הפגינו גיל מוח צעיר או מבוגר מהגיל הכרונולוגי שלהם.

צוות המחקר כימת ופילח את הנתונים שמקורם ב-MRI מוח באמצעות NeuroQuant, כלי חישוב אוטומטי, המורשה לשימוש על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקאי (FDA), במטרה לבחון מהו המנגנון העיקרי המתווך בין השפעת התזונה הים תיכונית להאטת הזדקנות המוח.

הניסוי שפורסם בעבר הצביע על ירידה של 50% בניוון מוח בעקבות תזונה ים תיכונית ירוקה. תוצאות המחקר הנוכחי הצביעו על המוגלובין מסוכרר כבעל השפעה על אזורים החיוניים לתפקוד קוגניטיבי (כמו היפוקמפוס, חדרים צדדיים, תלמוס ומוחון), שליטה מוטורית ועיבוד חושי.

משתתפים שהצליחו לשפר את רמות הסוכר בדם, בעיקר אלו שצרכו כמויות גבוהות יותר של פוליפנולים המצויים במזונות מהצומח כמו תה ירוק ומנקאי, הוכיחו את השיפורים המשמעותיים ביותר לא רק ברמות הסוכר בדם, אלא גם בבריאות המוח.

המשתתפים שעברו מסטטוס של טרום-סוכרת בתחילת המחקר לסטטוס נורמלי בסופו, הראו שיפורים בגיל המוח. כמו כן, משתתפים שהורידו את סמני הדלקת שלהם במהלך תקופת המחקר הראו גם הם הגדלה בנפח המוח.

הדיאטה הים-תיכונית ה"ירוקה" הראתה את התוצאות המרשימות ביותר מבין שלוש הקבוצות שנבדקו. החוקרים מאמינים כי קיימים לפחות שני מסלולים עיקריים לשיפורים אלה: ראשית, הדיאטות הים-תיכוניות נטו לייצר שליטה טובה יותר ברמות הסוכר בדם, מה שנראה כבעל יתרונות מגנים על המוח. שנית, הדיאטה הים-תיכונית הירוקה הכילה כמות גבוהה יותר של פוליפנולים, שגם להם נראה כי יש השפעה חיובית על בריאות המוח.

החוקרת הראשית, פרופ' שי, מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב, פרופ' משנה באוניברסיטת הרווארד ופרופ' לשם כבוד באוניברסיטת לייפציג, מסבירה: "שמירה על רמות סוכר נמוכות בדם, אפילו בטווח הנורמלי, מהווה את אחד המנגנונים המשמעותיים ביותר לשימור מוח צעיר יותר, במיוחד בשילוב עם תזונה בריאה ופעילות גופנית סדירה. שמירה על המוח הבריא מהווה מטרה חשובה בניטור סוכרת. באופן ספציפי, פוליפנולים המצויים במזונות מהצומח עשויים לסייע בבקרת הסוכר ולחצות את מחסום הדם-מוח ולסייע בהפחתת דלקת מוח, שהיא חיונית לזיכרון".

"הניסוי הזה מציע גישה בטוחה להאטת הזדקנות המוח שלנו  על ידי אימוץ המרכיבים של תזונה ים תיכונית ירוקה", ציינה הדוקטורנטית דפנה פכטר, שהובילה את המחקר. "ממצאי המחקר מראים כי באמצעות תזונה זו ניתן להשיג שליטה גליקמית שעשויה לא רק לסייע בריאותית,  אלא גם להאט ניוון מוח הקשור לגיל ואת הסיכון לירידה קוגניטיבית".

מחקר זה הוא אחד מניסויי התזונה הארוכים והגדולים בתזונה ובהדמיית המוח ב-MRI שקישרו באופן ישיר שינויים תזונתיים, לשיפור השליטה הגליקמית והאטת הזדקנות המוח. עם זאת, עדיין דרושים מחקרים נוספים כדי להבין היטב את המנגנונים הפועלים. תוצאות אלו מצביעות על דרך פוטנציאלית להפחתת הסיכון לירידה קוגניטיבית הקשורה לגיל באמצעות התאמות תזונתיות פשוטות.

קבוצת המחקר כללה גם את: פרופ' גליה אבידן, פרופ' אילן שלף, פרופ' אלון פרידמן, ד"ר אלון קפלן, ד"ר גל צבן, ד"ר הילה זליכה, ד"ר ענת יסקולקה מאיר, ד"ר אהוד רינות, ד"ר גדעון לבקוב, ד"ר מוטי סלטי מאוניברסיטת בן-גוריון בנגב. פרופ' יורם יובל מהאוניברסיטה העברית-הדסה, ד"ר סבסטיאן הוהן, ד"ר פראוק בייר, ד"ר ורוניקה וויטה, ד"ר פיטר קובאץ', ד"ר מרטין פון ברגן, ד"ר אוטה צ'גלרק, מתיאס בלהר, ד"ר מייקל סטומוול מאוניברסיטת לייפציג, ד"ר פרנק ב. הו, ד"ר מאיר ג'יי סטמפפר מאוניברסיטת הרווארד.