חדשות

פרופ' גרוטו: "יש צורך דחוף להוספת מגנזיום במתקני התפלת המים"

משבר המים המתמשך בישראל אמנם נבלם בזכות מתקני ההתפלה, אך הפתרון יצר מחסור במגנזיום, שלו השפעות בריאותיות וכלכליות שליליות נרחבות | חוקרי מרכז טאוב: "כשל שפוגע בבריאות הציבור"

מתקן ההתפלה בחדרה של חברת IDE. הוספת המגנזיום מתעכבת. צילום: יח"צ

מחסור במגנזיום במים מותפלים בישראל מעלה את הסיכוי לשבץ ולסוכרת, כך עולה ממחקר שערכו חוקרי היוזמה למחקר ומדיניות סביבה ובריאות במרכז טאוב. החוקרים מציעים להוסיף מגנזיום למים מותפלים ומוסיפים הערכה כלכלית ליתרונות שביישום הפתרון המוצע. המחקר יוצג בוועידה השנתית ה-52 למדע ולסביבה שתתקיים בשבוע הבא באוניברסיטת בן גוריון בנגב.

משבר המים המתמשך שישראל סבלה ממנו במשך עשרות שנים אמנם נבלם בזכות מתקני ההתפלה, אך תופעת לוואי של אותו פתרון יצרה מחסור במגנזיום. חוקרי מרכז טאוב, מאיה שדה, פרופ' איתמר גרוטו, פרופ' נדב דוידוביץ' ופרופ' אלכס וינרב, בחנו את ההשפעות הבריאותיות והכלכליות של המחסור במגנזיום, מינרל קריטי לבריאות האדם.

במחקר נמצא כי מחסור זה מגביר את התחלואה העודפת בסוכרת מסוג 2 ובשבץ איסכמי. לפני עידן ההתפלה, המים הטבעיים סיפקו 10%–20% מצריכת המגנזיום בישראל, ואולם במים מותפלים, שהם היום כ-70% מהמים במשקי הבית בישראל, אין מגנזיום כלל.

פרופ' איתמר גרוטו, מומחה בבריאות הציבור, לשעבר משנה למנכ"ל משרד הבריאות וראש שירותי בריאות הציבור בישראל, אומר כי "המעבר לשימוש במים מותפלים גרם נזק כפול - הן ירידה בצריכת מגנזיום באמצעות מי שתייה (שהם כ-20% ממקורות הצריכה של מגנזיום) והן ירידה בכמות המגנזיום בפירות ובירקות כתוצאה מהשקיה במים מותפלים, כך שיש ירידה בצריכה של מינרל חיוני זה גם דרך התזונה". לדבריו, "אנחנו עדים לירידה בצריכה של מגנזיום כתוצאה משילוב של גורמים סביבתיים ותזונתיים ולכך יש השפעות בריאותיות. קיים צורך לקדם במהירות פעולות להוספת מגנזיום למים במתקני ההתפלה בישראל".

פרופ' איתמר גרוטו. "המעבר לשימוש במים מותפלים גרם נזק כפול"

סקר 2023 של המערך הארצי לבריאות הסביבה בנושא מגנזיום וסידן במערכות אספקת מי שתיה שפורסם לאחרונה כלל 225 נקודות דיגום שמייצגות כ-72 ישובים במועצות מקומיות וערים וכ-60 ישובים ב-26 מועצות אזוריות. בסקר נמצא כי ברוב נקודות הדיגום (כ-58%), ריכוז המגנזיום היה נמוך מ-20 מג"ל, כאשר הריכוז הממוצע של נקודות הדיגום היה 18מ"ג/ל מגנזיום.

מתוך 30 הערים הגדולות ביותר (המאכלסות כ-60% מהאוכלוסיה), בעשרה הריכוז הממוצע של המגנזיום שנמדד ב-2023 נמצא נמוך מ-10 מ"ג/ל מגנזיום, כולל שתי הערים הגדולות בישראל, ירושלים ותל אביב. ב-23 ערים הריכוז היה נמוך מ-20 מ"ג/ל.

באופן כללי נמצאו ריכוזים יותר גבוהים של מגנזיום בצפון ובמזרח הארץ, שם נמצאים פחות מים מותפלים במערכת. לעומת זאת, במחוזות דרום ואשקלון ריכוז המגנזיום הממוצע נמצא נמוך מ-10 מ"ג/ל, בשל תרומה יותר משמעותית של מים מותפלים למערכת האספקה. במחוזות תל אביב, ירושלים, מרכז וחיפה הריכוז הממוצע נמצא נמוך מ-20 מ"ג/ל.

למגנזיום תפקיד מכריע בהבטחת פעילותם התקינה של כל איברי הגוף, כולל מערכת הלב וכלי הדם, העצמות, המערכת החיסונית ומערכת העיכול. מגנזיום ממלא תפקיד גם בוויסות התכונות החשמליות של שריר הלב ובדיכוי מנגנונים דלקתיים שמונעים הסתיידות וסקולרית והתפתחות של טרשת עורקים, פקקת ואוטם שריר הלב. כמו כן, יש לו תפקיד קריטי בוויסות סידן ואשלגן ובוויסות קולטני האינסולין. ריכוז אופטימלי של סידן בתא מוביל ללחץ דם תקין ומונע בין השאר קרישי דם והסתיידות עורקים. ריכוז גבוה מדי של סידן בתא גורם להפרעה במטבוליזם התאי ולהתגברות העמידות לאינסולין, להשמנת יתר ולעלייה במקרים של סוכרת מסוג 2.

צריכת המגנזיום היומית המומלצת לנשים היא 265-315 מ"ג ולגברים 350-415 מ"ג. על פי המחקר, המחסור בצריכת מגנזיום, שמקורו בעיקר בתזונה דלה במגנזיום ובמים דלים במגנזיום, קיים בכל קבוצות הגיל והאוכלוסיה, והחסר נע בין 10 מ"ג בקרב נשים יהודיות בנות 18-44 לבין 50%-80% מחסור בקרב ערבים ויהודים בני 65 ומעלה.

מחסור ניכר נמצא בקרב נשים וגברים יהודים צעירים יחסית, בני 18-34. בקרב נשים וגברים ערבים המחסור ניכר בגילים מבוגרים יותר, 45-65. לדברי החוקרים, מדובר בממצא מדאיג משום שבני קבוצת גיל זו נוטים יותר למצבים רפואיים כמו סוכרת, המונעים ספיגה יעילה של מגנזיום.

התוצאה השלילית של ההתפלה, במיוחד בהקשר של מחסור במגנזיום, מוכרת בישראל זה זמן רב. דיונים על הוספת מגנזיום למי שתייה מותפלים בישראל החלו כבר בשנת 2004. ב-2013 נקבע בתקנות ההגנה על בריאות הציבור כי יש לבחון את המשמעות והעלות של הוספת מגנזיום למי שתייה בריכוז של 20–30 מ"ג לליטר. ועדה מקצועית שהקים משרד הבריאות לבחינת הנושא קבעה כי הפחתת התחלואה והתמותה מסוכרת מסוג 2, מחלת לב כלילית ושבץ איסכמי טומנת בחובה תועלת כלכלית רבה, וקראה להקים מתקן חלוצי להוספת מגנזיום למים. אף על פי כן, מתקנים להוספת מגנזיום למי השתייה טרם הוקמו ולא ברור אם זה יקרה ומתי.

מסנני מים ביתיים מפחיתים משמעותית את המגנזיום במים

מסקרי הבריאות והתזונה של משרד הבריאות עולה כי לא רק התפלה פוגעת בצריכת המגנזיום. הסקרים מעריכים כי כמות המגנזיום היומית הנצרכת דרך שתיית מים, בהנחה שאדם שותה כשני ליטרים מים ביום, עומדת על כ-65 מ"ג ממי ברז (לא מותפלים) וכ-56 מ"ג ממים מבקבוקים. לעומת זאת, רמת המגנזיום במים מסוננים במסננים ביתיים היא אפסית. לדברי החוקרים, נוכח היקף השימוש הנרחב במסנני מים ביתיים בישראל, העומד על כ-46% מהאוכלוסיה, מדובר בנתון מדאיג שיש להביא בחשבון כשנבחנים אמצעי מדיניות להעלאת צריכת המגנזיום באוכלוסיה.

הוספת מגנזיום תמנע מחלות ותחסוך מיליוני שקלים

החוקרים מציגים הערכות כלכליות שלפיהן הוספת 50 מ"ג מגנזיום לצריכה של אדם ליום עשויה למנוע מעל 1,000 מקרים חדשים בשנה של סוכרת מסוג 2 ומעל 100 מקרים חדשים של שבץ מוחי. מדובר בחיסכון שנתי של מאות מיליוני שקלים למערכת הבריאות. לדבריהם, החיסכון השנתי הצפוי בהוצאות רפואיות ישירות ממניעת סוכרת מסוג 2 ושבץ איסכמי, בעקבות הגדלה של צריכת המגנזיום ב-50 מ"ג ליום, נע בין 83 ל-188 מיליון שקל בשנת 2025 ובין 110 ל-253 מיליון שקל בשנת 2040. על פי דו"ח משרד הבריאות, הוספת מגנזיום למים תעלה כ-37 מיליון שקל בשנה.

פרופ' נדב דוידוביץ'. "העלויות החיצוניות של ההתפלה אינן מובאות בחשבון במלואן בתהליך קבלת ההחלטות". צילום: KhenM/ ויקימדיה

מאיה שדה, מעורכות המחקר, אומרת כי "העלאת צריכת המגנזיום של אוכלוסיית ישראל תשפר את הבריאות, תסייע במניעת מחלות קשות ותפחית את הנטל הכלכלי המוטל על מערכת הבריאות. חשוב גם ליידע את הציבור אילו אמצעים עומדים לרשותו כדי להגדיל את צריכת המגנזיום. לבסוף, כדאי לבחון הוספת מגנזיום כתנאי במכרזים להקמת מתקני התפלה נוספים, להתחיל את פיילוט משרד הבריאות ורשות המים להוספת מגנזיום למים מותפלים, ולאפשר הוספת מגנזיום למים במקומות שבהם זה אפשרי באופן מיידי".

פרופ' אלכס וינרב מוסיף: "אוכלוסיית ישראל גדלה מהר והופכת תלויה יותר במים מותפלים, הן לשימוש ביתי והן לחקלאי. לכן חשוב עוד יותר שנטפל בסוגיה זו עכשיו, במקום לבעוט בפחית במורד הדרך ולתת להשלכות הבריאותיות השליליות של מחסור במגנזיום להחריף. חשוב גם לציין שאין חיסרון בהגדלת צריכת המגנזיום של הישראלים. זה הגיוני גם מבחינה בריאותית וגם מבחינה כלכלית".

פרופ' נדב דוידוביץ' מסכם: "אחד הכשלים המרכזיים בהקשר של מחסור במגנזיום במים הוא שהעלויות החיצוניות של ההתפלה אינן מובאות בחשבון במלואן בתהליך קבלת ההחלטות. כשל זה פוגע בסופו של דבר בבריאות הציבור, ובעיקר באוכלוסיות החלשות, אשר פחות מודעות לבעיה ובמקרים רבים גם אין ביכולתן להשלים את הכמות הדרושה באמצעות תוספי תזונה".

נושאים קשורים:  פרופ' איתמר גרוטו,  פרופ' נדב דוידוביץ',  מרכז טאוב,  מגנזיום,  מים מותפלים,  חדשות,  פרופ' אלכס וינרב,  מאיה שדה,  בריאות הציבור
תגובות
אנונימי/ת
19.09.2024, 16:02

על הבעיה המרכזית אף אחד לא מדבר.
הילודה המטורפת גרמה לכך שיש כאן יוצר מדי אנשים. כל עוד היה כאן מספר שפוי של אנשים לא היה צורך במתקני התפלה. בנוסף לכך שמחירי הדיור היו שפויים והיו פחות פקקים (גם בלי מחלפים).

אני שמח שפרופ' גרוטו ועמיתיו מאששים את מסקנותינו בעבודות שערכנו בשיראל במשך שני העשורים האחרונים והצבענו על הנזק הפוטנציאלי של התפלת מי השתיה לתושבי המדינה ובעיקר לאוכלוסיות החולות במחלות לב. כבר בשנת 2004 פרופ' שטינדברג לינדברג ז"ל ואנוכי הופענו בוועדת העבודה והרווחה בכנסת (יו"ר שאול יהלום) ותרענו על חוסר המודעות בישראל לחוסר במגנזיום וזו הוציאה דרישה למשרד הבריאות להסביר כיצד יעלו את המודעות בישראל. בהשמך, יחד עם פרופ' יונה אמיתי ז"ל מאוניסברסיטת בר אילן ותלמידת המחקר מיטל שלזינגר, הראינו לראשונה בישראל, בשנת 2016, בעיה אמיתית בקרב חולי הלב הגרים באיזורים עם מיים מותפלים לעומת אלה שמקבלים מי שתיה "רגילים" (לא מותפלים). - בסקר שביצענו על כל חולי הלב בישראל שאושפזו בשל אוטם חד בשריר הלב במשך 10 שנים ונערך מעקב לפחות במשך שנה אחת מאז האישפוז, מצאנו הכפלה בתמותה הכוללת במשך שנה מאז השחרור מאישפוז בשל אוטם חד בשריר הלב. ההכפלה בתמותה היתה אצל אותם חולים שגרים באיזורים עם מי שתיה מותפלים ויחד עם זאת רמת המגנזיום בדמת היתה נמוכה משמעותית מאלה שגרו באיזורים עם מיים "רגילים". התרענו בשער על ממצאים אלה והנושא הובא לפתחו של משרד הבריאות וסגן השר לשעבר הרב ליצמן אף הורה על עריכת פיילוט של הוספת מגנזיום למי השתיה המותפלים בישראל. אולם זה לא בוצע. לאור הנזקים הפוטנציאלים של מחסור במגנזיום במי השתיה, התרענו על כך בשנת 2021 במסמך עמדה משותף של האיגוד הקרדיולוגי בישראל, עמותת עתיד ומשרד הבריאות - מסמך "המלצות תזונתיות למניעת מחלות לב" והמלצנו על הוספת מגנזיום לאוכלוסיות מוחלשות בריאותית. אף נערכו בשנים האחרונות שוב וועדות של משרד הבריאות ששוב המליצו על הוספת מגנזיום למי השתיה אולם נוזא זה לצערי טרם יושם. בסקר שערכנו ופרסמנו בשנת 2018 מצאנו, במעקב של 10 שנים, בקרב אוכלוסיה בריאה, שאלה שגרים באיזורים עם מי שתיה מותפלים בסיכון עודף של 6% לפתח אירועי לב לעומת אלה שגרים באיזורים עם מי שתיה "רגילים". סקר משרד הבריאות לשנת 2023 בנושא ריכוזי מגנזיום במי השתיה בערים שונות בישראל אכן הוכיח את מה ששיערנו והעצים את קריאתנו לתיקון של המצב. במוצאי שבת 14.9.24 פורסמה כתבת תחקרי של העיתונאי חיים ריבלין בחדשות ערוץ 13 ששפכה אור על הממצאים של משרד הבריאות וקראה לתיקון המצב. לכן ממצאים של פרופ' גרוטו וחבריו תומכים בממצאים שלנו ושל אחרים ומחזקים קריאתנו לתיקון דחוף של מצב מי השתיה ביקראל ולהוספת מגנזיום למי השתיה המותפלים למען בריאות התושבים.

אנונימי/ת
20.09.2024, 10:40

מגנזיום, וואלה.
בתחינה שבחומוס שכל הרופאים קונים יש 10% מהמינרלים שיש בסומסום. מווסת החומציות הוא מלח לימון ולא לימון, אכן מחקלאות אינטנסיבית אבל בכ"ז עם עוד עשרות מנרלי קורט שאת תפקיד חלקם אף אחד עגין לא חקר.
חומרי הטעם והריח מיוצרים סינטטית במפעל ולא מתבלינים.
רק מה, נתרן יש בשפע - הוא משתלם כלכלית.
הלחץ האוסמוטי החלקי של הנתרן חוסם את המשאבות האוסמוטיות בממברנות התאים והמיטוכונדריה.
אז אם אין לכם כוח, כדאי שתדעו מדוע.

20.09.2024, 13:53

משרד הבריאות צריך לקבוע ליצרני ברי המים סטנדרטים לריכוזי המינרלים במים.

אנונימי/ת
21.09.2024, 10:18

סתונית, נא לא לדבר שטויות אם אין לך מושג ירוק.