נהגים צעירים מעורבים בשיעורים רבים בתאונות דרכים הנגרמות מעייפות נהגים. ההשפעה המעוררת של אור בוהק יכול לשמש כאמצעי להפיג את עייפות הנהג, כתחליף או בשילוב עם אמצעים קיימים להפגת העייפות, כדוגמת קפאין.
עוד בעניין דומה
לצורך מחקר זה גוייסו שלושים נהגים צעירים (גילאי 18-25 שנים) עם חסך שינה קבוע. החוקרים נתנו לנבדקים לבצע סימולציית נהיגה בתנאי אינבו (קבוצת 'אינבו' בו קיבלו מסטיק ללא קפאין ונהגו עם אור באורך גל של 555 ננומטר, 0.3 מיקרו-וואט/ס"מ2) ושוב לאחר הקצאה אקראית לקבוצות המחקר השונות; נהיגה עם אור בוהק קבוע (קבוצת 'אור', אורך גל של 500 ננומטר, 230 מיקרו-וואט/ס"מ2), לאחר צריכת קפאין (קבוצת 'קפאין', 100 מ"ג של קפאין במסטיק), או שילוב של השניים (קבוצת 'אור+קפאין'), על פני שלושה ימים רצופים. החוקרים השתמשו במודלים של השפעות ליניאריות משולבות על מנת להעריך את הקשר בין תנאי הנהיגה השונים לבין תוצאים פיזיולוגיים (גודל גלי אלפא ותטא באלקטרואנצפלוגרם [אא"ג], קצב לב, הפרשים בין פעימות לב), ביצועי נהיגה (תוצאי היגוי, שמירה על נתיבים והאצה) והערכה סובייקטיבית של עייפות.
תוצאות המחקר הדגימו כי בהשוואה לנהיגה בתנאי אינבו, כלל התנאים הנוספים להפגת העייפות שיפרו את תוצאי ביצועי הנהיגה (p<0.0001). כאשר ההשפעה של אור בשילוב עם קפאין היתה שווה להשפעה של אור בלבד אך ההשפעות של אלו היו עדיפות על פני קפאין בלבד.
שילוב של אור וקפאין הביא להפחתה בגודל גלי אלפא באא"ג, יותר מאשר אור או קפאין בנפרד (p<0.0006). תוצאות האק"ג היו פחות טובות תחת ההשפעות הללו, בהשוואה לנהיגה בתנאי אינבו. תחושת עייפות סובייקטיבית השתפרה רק תחת תנאי אור בשילוב עם קפאין (p<0.0001).
מסקנת החוקרים הייתה כי שילוב של אור בוהק עם צריכת קפאין משפרת את ההשפעות המעוררות הקשורות להחלפת נתיבים ותחושת עייפו סובייקטיבית. שימוש באור בוהק במהלך הנהיגה יכול להוות חלופה שימושית עבור נהגים עייפים שנמנעים משימוש בקפאין. ההשפעה המעוררת של אור בוהק יכול להקל על ההשפעות של חסך שינה בינוני על הנהיגה ולספק תועלת בהפחתת תאונות דרכים קשות עקב עייפות, ובכך לצמצם את מספר הפציעות הקשות ומקרי המוות עקב תאונות אלו.
מקור: