השמנת יתר היא גורם סיכון עצמאי להתפתחות כשל לבבי ושני המצבים נוטים להתקיים במקביל. על פי החוקרים, החברה האירופית לקרדיולוגיה אינה מספקת הכוונה בנוגע לאסטרטגיות ירידה במשקל בכשל לבבי.

מטרת מחקר זה הייתה לסקור באופן שיטתי את העובדות בנוגע לתוצאות לאחר ירידה מכוונת במשקל בחולים עם כשל לבבי והשמנת יתר.

לצורך כך, ביצעו החוקרים סקירה שיטתית של הספרות האנגלית במאגרי המידע PubMed,יEmbase ו-Central. המחקרים שנכללו היו מחקרים בעלי הקצאת משתתפים אקראית ומחקרים תצפיתיים לאחר ירידה במשקל על ידי התערבות באורח החיים, בניתוח או בטיפול תרופתי בקרב חולים שסבלו מהשמנת יתר ומכשל לבבי.

לבסוף, נכללו בסקירה 4 מחקרים בעלי הקצאת משתתפים אקראית ו-7 מחקרים תצפיתיים. שני מחקרים בעלי הקצאת משתתפים אקראית עשו שימוש בדיאטה ובפעילות גופנית כהתערבות, אחד עשה שימוש בדיאטה לבדה ואחד עשה שימוש בהתערבות תרופתית (orlistat). כל המחקרים למעט אחד דיווחו על ירידה משמעותית במשקל.

על פי החוקרים, אחד המחקרים דיווח על שיפור ב-New York Heart Association functional class עם מקטע פליטה שמור. בקרב המחקרים התצפיתיים מצאו החוקרים שחמישה מהם דיווחו על תוצאות לאחר ניתוח בריאטרי ועל אף שכללו משתתפים מועטים והטרוגניים, נראה שהם מדגימים מגמת שיפור בפעולת החדר השמאלי, באיכות החיים וביכולת לבצע פעילות גופנית לאחר אבדן המשקל.

על בסיס ממצאים אלה הסיקו החוקרים שירידה במשקל באמצעות שינוי תזונתי והתעמלות היא מטרה בת השגה בקרב חולים בהשמנת יתר ובכשל לבבי. זאת ועוד, נראה שירידה מכוונת במשקל מסוגלת לשפר את התפקוד הלבבי, את איכות החיים ואת יכולת הפעילות של המרזים.

מקור: 

McDowell, K. et al. (2018). Obesity reviews. 19 (9)