• יו"ר: פרופ' דרור דיקר
  • מזכירת החברה: ד"ר גבי ליברמן
  • גזברית: ד"ר בתיה קורנבוים
  • חברת ועד: פרופ' יעל לבנטל
  • חברת ועד: ד"ר עידית דותן
  • חברת ועד: ד"ר רקפת בכרך
  • חבר ועד: ד"ר דן אויירו
  • מזכירה: גב' חגית יוחננוף
לפטין

פקטורים מטבוליים בהשמנה על רקע תרופות אנטי-פסיכוטיות בנערים

החוקרים מצאו שנערים שהשמינו על רקע טיפול אנטי-פסיכוטי חולקים מספר מאפיינים הורמונליים עם נערים שסובלים מהשמנת יתר לא מטופלת. לפיכך, ניתן להניח שרמתם המוגברת של ההורמונים מתקשרת עם העלייה ב-BMI ולא עם החשיפה לטיפול האנטי-פסיכוטי לכשעצמו

משקל עודף, BMI גבוה (צילום: אילוסטרציה)

נערים שנחשפים לטיפול אנטי-פסיכוטי יכולים לחוות מספר השלכות מטבוליות שנוטות להגביל את יעילותה של קבוצת תרופות זו. מטרת מחקר זה היא להשוות מספר סמנים מטבוליים בין נבדקים שחוו השמנה על רקע שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות לבין נערים שלוקים בהשמנת יתר לא מטופלת.

במחקר השתתפו 19 נערים לא סוכרתיים (גיל חציוני 159 חודשים, z-score של BMI 1.81) שחוו עליית משקל על רקע טיפול אנטי-פסיכוטי וקבוצה של 19 נערים לא סוכרתיים בעלי השמנת יתר לא מטופלת שתואמים בגיל, במין וב-BMI לקבוצת המטופלים (n=19, גיל חציוני 147 חודשים, z-score של BMI 2). הקבוצות השוו באמצעות טווח רחב של פקטורים מטבוליים באמצעות מערכת Bioplex Multiplex.

החוקרים מצאו ש-C-peptide, Glucose-dependent insulinotropic polypeptide ואדיפסין היו מוגברים באופן מובהק בקבוצה שנטלה טיפול אנטי-פסיכוטי. לעומת זאת, visfatin היה מוגבר באופן מובהק בקבוצת החולים שסובלים מהשמנת יתר בלתי מטופלת. כאשר גיל, מין, מצב פוברטלי ו-BMI בוקרו, C-peptide, Glucose-dependent insulinotropic polypeptide ו-visfatin נשארו מובהקים בעוד שאדיפסין נפל אל מתחת לסף המובהקות הסטטיסטית. לא אותרו הבדלים סטטיסטיים מובהקים אחרים.

מסקנת החוקרים היא שהשמנה על רקע טיפול אנטי-פסיכוטי והשמנת יתר בלתי מטופלת מראה מספר נקודות דמיון לרבות רמות הורמונים מסוימים כגון גרלין ולפטין. ממצא זה תומך בהנחה שרמות הורמונים אלה מתקשרת יותר עם BMI מוגבר מאשר עם חשיפה לטיפול אנטי-פסיכוטי כשלעצמו. כמו כן, צוינו מספר הבדלים; למשל, השמנה על רקע טיפול אנטי-פסיכוטי כללה רמות C-peptide, Glucose-dependent insulinotropic polypeptide ואדיפסין גבוהות יותר. עובדה זו יכולה לשקף דחק של תאי β ולהעיד על פגיעות למצבי עמידות לאינסולין ו-visfatin נמוך, שיכול להעיד על מצב דלקתי נמוך יותר.

מקור: 

Pisano, S. et al. (2018) Clinical Drug Investigation.

נושאים קשורים:  לפטין,  גרלין,  פסיכוזה,  טיפול אנטי-פסיכוטי,  BMI מדד מסת הגוף,  השמנת יתר,  אדיפסין,  Visfatin,  C-peptide,  Glucose-dependent insulinotropic polypeptide,  מחקרים
תגובות
אנונימי/ת
11.03.2018, 08:31

זה מחקר שזורה חול בעיניים.
צעירה בשנות ה-20 שלה, גובה 1.5 מ' במשקל 45 ק"ג, נטלה סרוקוול. בתוך שנה העלתה במשקלה למעלה מ-20 ק"ג והפכה מבובת ברבי לכדור שומן. כל מאמציה לבצע דיאטה נכשלו. היא החליטה להפסיק עם התרופה, ו-20 הק"ג נשרו ממנה ללא דיאטה.
שמענו על הרבה מקרים כאלה, אבל את המקרה הזה ליווינו מקרוב מאוד.
אז חסכו מאיתנו את מאמריכם "המלומדים".
נ"ב: למרבה הצער, עברה לאיטומין. אחרי תקופה מסוימת התפתחו אצלה תסמינים קשים מאוד של טרדיב-דיסקינזיה ודיסטוניה (בעיניים ללא יכולת לעבוד או לנהוג ברכב). כמו כן עלייה בסימנים השליליים.
באמת תודה רבה לכם!