נערים שנחשפים לטיפול אנטי-פסיכוטי יכולים לחוות מספר השלכות מטבוליות שנוטות להגביל את יעילותה של קבוצת תרופות זו. מטרת מחקר זה היא להשוות מספר סמנים מטבוליים בין נבדקים שחוו השמנה על רקע שימוש בתרופות אנטי-פסיכוטיות לבין נערים שלוקים בהשמנת יתר לא מטופלת.
עוד בעניין דומה
במחקר השתתפו 19 נערים לא סוכרתיים (גיל חציוני 159 חודשים, z-score של BMI 1.81) שחוו עליית משקל על רקע טיפול אנטי-פסיכוטי וקבוצה של 19 נערים לא סוכרתיים בעלי השמנת יתר לא מטופלת שתואמים בגיל, במין וב-BMI לקבוצת המטופלים (n=19, גיל חציוני 147 חודשים, z-score של BMI 2). הקבוצות השוו באמצעות טווח רחב של פקטורים מטבוליים באמצעות מערכת Bioplex Multiplex.
החוקרים מצאו ש-C-peptide, Glucose-dependent insulinotropic polypeptide ואדיפסין היו מוגברים באופן מובהק בקבוצה שנטלה טיפול אנטי-פסיכוטי. לעומת זאת, visfatin היה מוגבר באופן מובהק בקבוצת החולים שסובלים מהשמנת יתר בלתי מטופלת. כאשר גיל, מין, מצב פוברטלי ו-BMI בוקרו, C-peptide, Glucose-dependent insulinotropic polypeptide ו-visfatin נשארו מובהקים בעוד שאדיפסין נפל אל מתחת לסף המובהקות הסטטיסטית. לא אותרו הבדלים סטטיסטיים מובהקים אחרים.
מסקנת החוקרים היא שהשמנה על רקע טיפול אנטי-פסיכוטי והשמנת יתר בלתי מטופלת מראה מספר נקודות דמיון לרבות רמות הורמונים מסוימים כגון גרלין ולפטין. ממצא זה תומך בהנחה שרמות הורמונים אלה מתקשרת יותר עם BMI מוגבר מאשר עם חשיפה לטיפול אנטי-פסיכוטי כשלעצמו. כמו כן, צוינו מספר הבדלים; למשל, השמנה על רקע טיפול אנטי-פסיכוטי כללה רמות C-peptide, Glucose-dependent insulinotropic polypeptide ואדיפסין גבוהות יותר. עובדה זו יכולה לשקף דחק של תאי β ולהעיד על פגיעות למצבי עמידות לאינסולין ו-visfatin נמוך, שיכול להעיד על מצב דלקתי נמוך יותר.
מקור: