חדשות

מחקר במכון ויצמן: חוש הריח עשוי למלא תפקיד מרכזי בתסמונות הרצף האוטיסטי

צוות חוקרים מהמכון מצא, כי אנשים עם אוטיזם מציגים תגובות שונות – ואף הפוכות – לריחות גוף הקשורים לפחד, לעומת מי שאינם סובלים מהתסמונת

אף (צילום: אילוסטרציה)

מחקר נעשה במכון ויצמן גילה כי לחוש הריח עשוי להיות תפקיד מרכזי בתסמונות הרצף האוטיסטי; המחקר התפרסם הבוקר בכתב העת Nature Neuroscience.

אוטיזם בתפקוד גבוה מתאפיין בין השאר בחוסר יכולת לקרוא רמזים חברתיים. לעתים נהוג לקשור זאת לקושי בפירוש הבעות פנים. אולם צוות החוקרים הראה כי אנשים עם אוטיזם מציגים תגובות שונות – ואף הפוכות – לריחות גוף. מדובר בריחות תת-הכרתיים, המשפיעים, כך מוסבר הדבר, על מצבי הרוח ועל ההתנהגות שלנו, ומהווים חלק מתקשורת לא-מילולית. ממצאים אלו עשויים לסייע בהבנת ליקויים התפתחותיים מוקדמים המובילים להיווצרות אוטיזם.

בניגוד ליונקים רבים אחרים, אצל בני האדם, חוש הריח איננו החוש המרכזי. עם זאת, בני אדם מגיבים ללא הרף לריחות גם מבלי שהם מודעים לכך. המעבדה של פרופ' נעם סובל, מהמחלקה לנוירו-ביולוגיה, חוקרת, בין היתר, ריחות המבטאים תחושות שמחה, פחד, או תוקפנות כלפי אחרים.

"ייתכן כי החישה של אותות כימיים עדינים עלולה להשתבש בשלבים מכריעים בהתפתחות המוח של אוטיסטים"

מאחר שריחות אלה משמשים לתקשורת חברתית, המדענים תהו אם חוש הריח עשוי למלא תפקיד בהפרעות חברתיות דוגמת אוטיזם. כדי לבדוק זאת, תכננו פרופ' סובל ותלמידי המחקר יערה אנדוולט-שפירא ועופר פרל, סדרת ניסויים בהשתתפות מתנדבים אוטיסטים בתפקוד גבוה.

ראשית, בדקו החוקרים את יכולתם של האוטיסטים והמתנדבים הלא-אוטיסטים בקבוצת הביקורת, לזהות באופן מודע ריחות גוף, כמו זיעה. בהיבט זה, לא נרשמו הבדלים משמעותיים בין הקבוצות.

בשלב הבא נחשפו הקבוצות ל"ריח הפחד" – זיעה שנאספה ממשתתפים בשיעורי צניחה בעת הצניחה, ול"ריח הביקורת" – זיעה של אותם אנשים במהלך אימונים על קרקע בטוחה.

כאן כבר התגלו הבדלים משמעותיים: אמנם, הנבדקים בשתי הקבוצות לא הבחינו בין הריחות באופן מודע, אך התגובות הגופניות שלהם לכל אחד מהריחות - היו שונות.

בקבוצת הביקורת, "ריח הפחד" עורר תגובות פחד ניכרות. אלו באו לידי ביטוי, למשל, במוליכוּת העור של הנבדקים. לעומת זאת, בקֶרֶב האוטיסטים צמצם "ריח הפחד" את תגובות הפחד, בעוד ש"ריח הביקורת" העלה את רמות החרדה המדידות.

לאחר מכן בדקו החוקרים אינטראקציות חברתיות, וגילו שגם כאן הייתה התנהגות האוטיסטים הפוכה לזו של המשתתפים בקבוצת הביקורת: בעוד "ריח הפחד" הגביר את תחושת האמון בקרב האוטיסטים – "ריח הביקורת" הפחית את רמות האמון שהם הפגינו.

בניסויי-המשך בדקו החוקרים מה תהיה השפעתם של ריחות "חברתיים" אחרים הנקלטים גם הם בתת-ההכרה. במסגרת אחד הניסויים, נחשפו המתנדבים לרעשים פתאומיים, ובו בזמן נחשפו גם למרכיב ריח גוף בשם הקסדקנל (hexadecanal), שמיוחסות לו תכונות מרגיעות.

אלקטרודות שהותקנו מעל שרירי העין של הנבדקים ניטרו את תגובת הפחד שלהם. היא באה לידי ביטוי במצמוץ מוגבר. וכך, בעוד שבקבוצת הביקורת פחתו המצמוצים עם החשיפה להקסדקאנאל, בקבוצת האוטיסטים המצמוצים דווקא גברו.

מהמחקר עולה, ציין פרופ' סובל, כי אוטיסטים בתפקוד גבוה מסוגלים לקרוא רמזים חברתיים המבוססים על ריח, אלא שפרשנותם לרמזים אלה שגויה.

פרופ' סובל סבור, שהדבר עשוי להצביע על קשר עמוק יותר שבין חוש הריח לבין ההתפתחות המוקדמת. מחקרים מהשנים האחרונות גילו קולטני ריח, כמו אלו הקיימים במעברי האף, גם במקומות שונים בגוף – מהמוח ועד הרחם – והועלתה ההשערה כי קולטנים אלה ממלאים תפקיד בהתפתחות.

"במילים אחרות: ייתכן כי החישה של אותות כימיים עדינים עלולה להשתבש בשלבים מכריעים בהתפתחות המוח של אוטיסטים. אבל אנחנו עדיין בשלב ההשערות", אמר פרופ' סובל. "אנחנו מקווים שמחקרים נוספים, במעבדה שלנו ובמקומות אחרים, יבהירו מהו תפקידם של 'רמזים חברתיים' המבוססים על ריח, ומהי מעורבותם בהפרעות חברתיות כמו אוטיזם".

נושאים קשורים:  חדשות,  מחקר,  זיעה,  ריח,  ניסוי,  ביקורת,  אוטיזם,  ריחות גוף,  מכון ויצמן למדע,  פרופ' נעם סובל
תגובות