סוכרת

השפעה קרדיווסקולרית ומטבולית של מטפורמין בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 1

ממצאי מחקר חדש לא תומכים בשימוש במטפורמין לשיפור שליטה גליקמית בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 1 ותיקה, כפי שמוצע על ידי קווי הנחייה הקיימים היום, אך מציעים כי ייתכן ויש לו תפקיד נרחב יותר בניהול סיכון קרדיווסקולרי

מטפורמין (צילום: אילוסטרציה)

מטפורמין עשוי להפחית דרישות אינסולין ולשפר שליטה גליקמית בקרב מטופלים עם סוכרת סוג 1, אבל האם יש לטיפול יתרונות קרדיווסקולריים נותר לא ידוע. מחקר חדש בדק האם טיפול במטפורמין (בתוספת לאינסולין) מפחית טרשת עורקים, כפי שנמדד על ידי התקדמות התעבות אינטימה-מדיה בקרוטיד (cIMT, common carotid artery intima-media thickness), בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 1 הנמצאים בסיכון מוגבר לתחלואה קרדיווסקולרית.

מחקר ה-REMOVAL הינו מחקר כפול סמיות, מבוקר פלצבו שהתקיים ב-23 מרפאות סוכרת בחמש מדינות (אוסטרליה, קנדה, דנמרק, הולנד ובריטניה). מבוגרים בגיל 40 ומעלה עם סוכרת סוג 1 במשך 5 שנים לפחות ושלושה גורמי סיכון קרדיווסקולריים חולקו אקראית לקבלת מטפורמין 1,000 מ"ג פעמיים ביום או פלצבו. המשתתפים וצוות המחקר לא היו מודעים לבחירת הטיפול. התוצא הראשוני היה cIMT ממוצע, בכימות שנתי למשך 3 שנים, באנליזה לפי כוונה לטפל. תוצאים משניים כללו המוגלובין מסוכרר, eGFR, מיקרואלבומינוריה, רטינופתיה, משקל גוף, מינון אינסולין ותפקוד אנדותליאלי.

בין דצמבר 2011 ליוני 2014, 493 משתתפים נכנסו ל-3 חודשי התחלה במטרה לאזן גורמי סיכון ושליטה גליקמית (פלצבו חד סמיות בחודש האחרון). מתוך 428 מטופלים שעברו רנדומיזציה, 219 נבחרו לקבלת מטפורמין ו-209 לקבלת פלצבו. התקדמות cIMT ממוצע לא הופחתה משמעותית עם מטפורמין (-0.005 מ"מ לשנה ; 95%CI -0.012-0.002 ; p=0.1664), למרות ש-cIMT מקסימאלי (תוצא שלישוני קבוע מראש) כן הופחת משמעותית (-0.013 מ"מ לשנה ; -0.024-0.003 ; p=0.0093). המוגלובין מסוכרר [ממוצע 8.1% (סטיית תקן 0.9) למטפורמין ו8.0% (0.8) לפלצבו בבסיס] הופחת בממוצע במשך 3 שנים על ידי מטפורמין (-0.13% ; 95%CI -0.22- -0.037 ; p=0.0060), אבל זה הוסבר על ידי ירידה בנקודת זמן של 3 חודשים (-0.24% ; -0.4 - -0.13 ; p<0.0001) ולא נשמר לאחר מכן (p=0.0163 לאינטראקציה מביקור לביקור). משקל גוף (-1.17 ק"ג : 95%CI -1.66- -0.69 ; p<0.0001) וכולסטרול LDL (-0.13 mmol/L ; -0.24 - -0.03 ; p=0.0117) הופחתו עם מטפורמין לאורך 3 שנות טיפול, ו-eGFR גדל ( 1·73m2 4.0 ml/min per ; 2.19 – 5.82 ; p<0.0001).

דרישות אינסולין לא הופחתו בממוצע לאורך שלוש שנים (-0.005 יחידות לק"ג ; 95%CI -0.022 – 0.012 ; p=0.545), אבל הייתה אינטראקציה מביקור לביקור משמעותית (p=0.0018). לא נמצאה השפעה על תפקוד אנדותילאלי כפי שנמדד על ידי Hyperaemia index, או על רטינופתיה. הפסקת הטיפול ב-59 (27%) מהמשתתפים בקבוצת המטפורמין בהשוואה ל-26 (12%) בקבוצת הפלצבו (p=0.0002) הייתה בעיקר בשל תופעות לוואי גסטרואינטסטינליות, ולא הייתה עלייה בשיעור ההיפוגליקמיה עם מטפורמין. 5 מקרי תמותה אירעו בקרב המשתתפים בקבוצת המטפורמין ו-2 בקבוצת הפלצבו, מהם אף אחד לא נחשב כקשור לתרופת המחקר.

נתונים אלו לא תומכים בשימוש במטפורמין לשיפור שליטה גליקמית בקרב מבוגרים עם סוכרת סוג 1 ותיקה כפי שמוצע על ידי קווי הנחייה הקיימים היום, אך מציעים כי ייתכן ויש לו תפקיד נרחב יותר בניהול סיכון קרדיווסקולרי.

מקור: 

Cardiovascular and metabolic effects of metformin in patients with type 1 diabetes (REMOVAL): a double-blind, randomised, placebo-controlled trial. Petrie, John RNickerson, H et al. The Lancet Diabetes & Endocrinology , Volume 5 , Issue 8 , 597 - 609

נושאים קשורים:  סוכרת,  סוכרת סוג 1,  מטפורמין,  תחלואה קרדיווסקולרית,  מחקרים
תגובות
15.09.2017, 11:33

כאשר נבדקו ההשפעות הרלוונטיות לחולה (תמותה ותחלואה) של מטפורמין בסוכרת סוג 2, נמצא שמטפורמין נכשל כשלון חרוץ. לא מפתיע שנכשל בסוכרת סוג 1, וודאי לא מפתיעים נתוני הפסקת הטיפול עקב תופעות לוואי.
הקו הראשון, השני והשלישי לטיפול בסוכרת סוג 2 הוא עדיין התנהגותי-כוללני: שתיית מים, מזון עשיר בשומן ודל בפחמימות, סילוק מוקדם של זיהומים, הימנעות מתרופות דיאבטוגניות. בסוג 1 כנ''ל + אינסולין כמובן