אנשים ששרדו התקף לב מצויים בסיכון מוגבר לתמותה יחסית לאוכלוסייה הכללית ועשויים להיות בעלי מוטיבציה גבוהה יותר לשנות אורחות חיים. יחד עם זאת, עיקר ההמלצות הנוגעות למניעה שניונית כוללות המלצות תרופתיות ופחות המלצות הנוגעות לשינויים תזונתיים.
עוד בעניין דומה
צריכת סיבים תזונתיים משפרת את התגובתיות לאינסולין ואת הפרופיל הגליצמי וכן קשורה ביחס הפוך להיארעות של דיסליפדמיה, יתר לחץ דם, השמנה, סוכרת, מחלת כלי דם היקפית, מחלת עורקים כליליים ושבץ.
במחקר זה התבססו חוקרים על נתונים משני מחקרי עוקבה גדולים של גברים ושל נשים: מחקר עובדי הרפואה ומחקר האחיות בארה"ב. המחקר כלל 2,258 נשים ו- 1,840 גברים שלא עברו התקף לב, שבץ או סרטן בראשית המעקב. בידי החוקרים היו נתונים לגבי הרגלי התזונה של המשתתפים לפני ואחרי ששרדו התקף לב.
לאחר 32 שנות מעקב בנשים ו-22 שנות מעקב בגברים, צריכה גבוהה יותר של סיבים לאחר התקף הלב היתה קשורה בהפחתת הסיכון לתמותה כללית (שיעור סיכון מלוכד 0.75; רווח בר סמך 95%; 0.58-0.97), בהשוואה לאלו שצרכו פחות. צריכה מוגברת של סיבים שמקורם בדגנים היתה קשורה בהפחתת סיכון אף גבוהה ומשמעותית יותר.
בהשוואה לצריכה לפני התקף הלב, צריכה גבוהה יותר של סיבים היתה קשורה בהפחתת הסיכון לתמותה כללית ולתמותה קרדיווסקולרית בפרט, בשיעורים של 31% ו- 35% בהתאמה.
החוקרים מסכמים שדיאטה עתירת סיבים לאחר התקף לב, בפרט כאלו שמקורם מדגנים, מפחיתה את הסיכון לתמותה כללית ולתמותה קרדיווסקולרית בפרט.
ערכה: ד"ר שירי אלפרט
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
