ה-DSM-4 מחלק את הפרעות האכילה לשלוש קבוצות – אנורקסיה נרבוזה, בולמיה נרבוזה (bulimia nervosa – BN) ו-EDNOS – eathing disorders not otherwise specified. הקבוצה השלישית היא השכיחה ביותר. ב-DSM-5 צפויה להיכלל גם הגדרה של Binge Eating Disorder, והסף להגדרת התנהגות בולמית (בולמוס אכילה או הקאות) ישונה מפעמיים בשבוע לפעם בשבוע.
עוד בעניין דומה
הפרעות אכילה (אילוסטרציה)
במחקר זה השתתפו נערות שמילאו שני שאלונים לפחות בשנים 1996–2008 במסגרת מחקר Growing Up Today Study, והיו בנות 9–15 בתחילת המחקר. הגדרת הפרעות האכילה כללה BN (בולמוסי אכילה והקאות, לפחות אחת לשבוע), BED (בולמוסי אכילה לפחות אחת לשבוע עם הקאות נדירות), PD – purging disorder (הקאות לפחות אחת לשבוע עם בולמוסי אכילה נדירים) והפרעות אחרות – EDNOS.
נכללו 8,594 נערות שגילן הממוצע בתחילת המחקר היה 12.0. שכיחות הפרעות האכילה עלתה מגיל 9–12 עד גיל 19–22, וירדה בהמשך. בקרב נערות שנמצא כי הן סובלות מ-BED על פי אחד השאלונים, נמצא סיכון מוגבר להתפתחות השמנה או עודף משקל (OR 1.90, 95%CI 1.04-3.48), וכן סיכון מוגבר להתפתחות סימפטומי דיכאון משמעותיים (OR 2.28, 95%CI 1.03-5.03). בקרב נערות שנמצא כי הן סובלות מ-PD על פי אחד השאלונים נמצא סיכון מוגבר לשתיית אלכוהול התקפית (binge drinking) בתדירות גבוהה (OR 1.84, 95%CI 1.28-2.65).
בשינוי סף התדירות להגדרת ההפרעות מאחת לשבוע לאחת לחודש, נמצא סיכון מוגבר לשתיית אלכוהול התקפית בתדירות גבוהה ולתחילת שימוש בסמים (מלבד מריחואנה) בקרב נערות שסבלו מ-PD וכן סיכון מוגבר לסימפטומים דיכאוניים ולשתיית אלכוהול התקפית בקרב נערות שסבלו מ-BED.
החוקרים מסכמים כי BED ו-PD הן הפרעות שכיחות באופן יחסי בקרב מתבגרות, והן קשורות בתוצאות עתידיות, ולכן יש להגדירן כהפרעות אכילה, לאבחן אותן ולטפל בהן בהתאם.
ערכה: ד"ר ורד פרכטר
מקור:
הירשמו לקבלת עדכונים בנושאים שעלו בכתבה
